דקל נ' טופז - תעשיות מטבחים (1990) בע"מ ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשת המפרק הזמני לצו מניעה אשר יאסור על חברת טופז אומנות המטבח בע"מ להתקשר עם ספק מטבחים אחר זולת החברה בפירוק, ולאחר שהונחו בפני תגובות הצדדים ניתנת החלטת זו;

כבר בראשית הדברים אעיר כי החלטה זו ניתנת על ידי שלא בלב קל ואין בה כדי לגרוע מאומה מן הדברים שנאמרו בהחלטה בבקשה הפירוק, לענין התמיהות המהותיות העולות מהתנהלות החברה, כולל ובעיקר סידרת ההעברות המהירה של הנכסים והפעילות. אעיר כי תחושה בלתי נוחה זו אך התחזקה נוכח קריאת כתבי הטענות הנוכחיים. אלא שבמלוא הכבוד הראוי תחושות ותמיהות בלבד אין די בהן כדי "לייצר" הכרעה. קל וחומר שלא בסוג כגון זה של צו מניעה שמשמעותו רבה והוא נמנה על הצווים מרחיקי הלכת אשר לא בנקל יעתר להם בית המשפט לתיתם.

הצו נשוא הבקשה הינו לחייב חברה להמשיך ולרכוש מטבחים מחברה קשורה שהפכה חדלת פרעון ולאסור עליה להתקשר עם גורמים אחרים לשם אותה מטרה. זאת (ובלא לקבוע בשלב זה כל ממצא לגבי טיב המו"מ שנוהל בין הצדדים) חרף העובדה כי בין לבין שבתו העובדים בחברה בפירוק ויש רגליים לטענה כי דבר זה הסב נזקים ועיכובים.

טענתו המרכזית הראשונה של המפרק הינה כי עם מתן הצו, קרי, השלמה עם יכולת המשיבה לעבור לספק אחר משמעו למעשה גזר דין מוות לחברה בפירוק. על פניו נראה כי טענה זו נכונה אלא שספק אם די בכך כדי להביא למתן הסעד.

אבהיר דבריי; כפי שנאמר במפורש בהחלטה בעניין הפירוק הרי שסידרת ההעברות שנעשו בקבוצה הפכה את החברה המבקשת מני וביי ל"פועל שחור", קרי, נגריית ייצור בלבד שאינה אלא יד מבצעת עבור הקבוצה. אין ספק כי הפסקת הזמנות הינה בגדר "ניתוק צינור החמצן" של החברה והפסקת פעילותה כעסק חי. אלא מאי, סכנה זו אינה בגדר חידוש והיא ריחפה ברקע מאז ראשיתו של הליך הפירוק. זאת ועוד, אין עסקינן בהקפאת הליכים שמטרתה המרכזית היא שמירת החברה כעסק חי אלא בפירוק על כל המשתמע מכך - וחזקה על הנושה מבקש הפירוק כי לקח או היה צריך לקחת את הדברים בחשבון טרם שהגיש את הבקשה. לא בכדי הובהר היטב כי יתכן והמטרה או הנדבך המרכזי בפירוק הינו לא ההפעלה לכשעצמה אלא חקירה של סידרת העברות ובמידת הצורך נקיטת הליכים מתאימים למיצוי זכויות החברה ונושיה. יוצא, כי אין די בסכנה על הפסקת פעילות כדי לחייב את חברות הקבוצה האחרות יש מאין בהמשך התקשרות עם החברה.

הטיעון המרכזי הנוסף שמעלה המפרק נוגע לתנית אי תחרות לכאורה בהסכם בין החברה לבין המשיבה. אכן לנימוק זה משקל ניכר אולם בנסיבות המקרה לא ניתן לקבוע אפריורית כי התמונה המשפטית הינה כה חד משמעית עד כי ראוי ליתן צו גורף כל כך כבר בשלב שהוא שלב מקדמי יחסית.

בנסיבות המקרה וחרף החשדות בעניין תום ליבה של המשיבה לא ניתן לפסול על הסף את הטענה כי העיכובים והבעיות נשוא הליך הפירוק ובעיקר השביתה אכן מקימים לטובתה עילה מסוימת או למצער מזכים אותה בפרשנות מקילה יותר של תנית העדר התחרות. אי לכך, ונוכח העובדה כי היות החברה המבקשת בפירוק מניה וביי משפיעה על מאזן הנוחות ומביא למסקנה כי במידה ולא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכם ראוי יותר כי המחלוקות בדבר הפרת החוזה ידונו בהליך כספי מאוחר יותר ולא דרך צו מניעה מוקדם וגורף.

סוף דבר, אין לי אלא להצר על העובדה כי הצדדים לא הגיעו לעמק השווה ובמיוחד על העובדה כי סכסוך זה פוגע קודם כל ובמיוחד בעובדים וזאת על לא עוול בכפם. אמנם יתכן והעובדים עצמם היו מטיבים לעשות אלמלא ניצלו את זכות השביתה העומדת להם על פי דין אלא שאין בכך כמובן בכדי להפוך דווקא אותם לאחראים למחדלים ומעשים תמוהים לכאורה אשר נעשו ככל הנראה בידי דרגים אחרים וגבוהים יותר. אי לכך וכאמור לא בלב קל, מצאתי כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' חשון תשע"א, 17 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: